סיום הסכסוך/60 ש

מעריב על הספר :"ניפגש במקום שאין בו חשיכה זיכרונות גנב ספרים" מאת עמנואל מטלון: לא ברור מה עומד מאחורי ספרו השערורייתי, הקריא מאוד, המשונה, הגס, המיני, המגעיל, האכזרי והמשעשע של עימנואל מטלון, המוגדר בכותרת המשנה שלו כ"זיכרונותיו של גנב ספרים". המספר מתוודה לא רק על גניבת אינספור ספרים, שהוא מונה אותם בשמותיהם, בטעם משובח למדי,כמעט מכל חנויות הספרים המרכזיות בארץ (בשמותיהן), אלא גם בשותפות לפשעים מסוג רצח והפעלת אלימות קשה כלפי חייבים, במסגרת תפקידו כגובה חובות. נורא, נכון? הקוראים מתבקשים להאמין כי המספר כאן זהה עם הסופר, כיום בלוס אנג'לס, כמסופר על הכריכה, שכמו גיבורו "עבד בחנויות ספרים ובהפקת ספרים, עבד כגובה כספים עבור חברות גבייה". אה, אז זה הוא? ממש הוא? זה הוא שמספר על זיוניו, גניבותיו, פשעיו? זה הוא שמתוודה או שמדובר כאן על משחק ספרותי מסויים בעל אופי מוקומנטרי? מה שברור שהאיש בקי להפליא לא רק בהוויית הספרות הישראלית, אלא גם בהוויית הבוהמה התל-אביבית והירושלמית של שנות ה-60/70, בשהויות בבתי סוהר, בהתרועעות עם זונות, וביחסי מין מזדמנים עם ספרניות, פקידות ושאר המין הנשי. חלק גדול מן התיאורים נשמע אותנטי מכדי שיומצא על ידי מוח ספרותי קודח. וזה גם ערכו העיקרי של הספר הזה המשחזר תקופה שלמה, המאופיינת בין השאר על ידי חוברות טרזן וגמד ושערי העולם הזה, כאילו יצאו כולם מהארכיון המיתולוגי של אלי אשד (בינתיים שמעתי שמחבר הספר הוא בעל חנות ספרים תל-אביבית. מעניין. מעניין מאוד). לא ברור לי למה לא קראתי עדיין כתבת צבע נרחבת על כל הסיפור בעיתוני סוף השבוע.

רובינזון על הספר:רומן הכתוב כמחווה לז'אנר הבלש (או כפרודיה עליו). גיבורו הוא ביבליופיל וגנב כפייתי של ספרים שפותח משרד חקירות. תעלומת רצח של אשה שהכיר מובילה אותו לבצע סדרת רציחות בעצמו ולגלות סוד מהותי מעברו. רומן הכתוב כמחווה לז'אנר הבלש (או כפרודיה עליו). גיבורו הוא ביבליופיל וגנב כפייתי של ספרים שפותח משרד חקירות. תעלומת רצח של אשה שהכיר מובילה אותו לבצע סדרת רציחות בעצמו ולגלות סוד מהותי מעברו.
מרתק ונוטל מנוחה מהעמוד הראשון.
כרמית ספיר-ויץ:ספר מתח אמיתי, אותנטי ביותר ומרגש עד דמעות.